עבודת שורשים מגישה עדן רוזנשיין

שמי  הוא שושנה אך שמי אינו השם המקורי אללה זיסלה והוא הוחלף שעליתי לארץ שם משפחתי הוא קוזוקרו  משמעות שם זה הוא עושה פרוות. שמי הפרתי הוא על שם אחד מבני משפחתי ופרושו הוא מתוקה לאמא שלי קוראו  זלדה ולאבא שלי  חיים ושמות אחיותיי הם  רחל, פרימה ז"ל ועדינה התאומה שלי.  אני נולדתי ב

 ב עיר בוטושן .

בוטושן התפתחה וגדלה לפי מה ששמעתי. בבית שלי דיברו רומנית ואדיש ושעליתי לארץ למדתי עברית. אמא שלי הייתה עקרת בית ואבא שלי היה חייט.  ההורים שלי נולדו בכפר בוצץ הורי התגלגלו לגור בעיר בוטושן מכיוון שהנאצים גירשו אותם   מבוצץ. הבית בו גדלתי היה ישן ובו היה חדר אחד גדול ששימש אותנו לכל  הצרכים שלנו . אני זוכרת את מכונת התפירה של אבא הוא כל פעם היה נותן לנו לנקות אותה .

בנוסף אני זוכרת שמאוד אהבתי את התקופה שהשלג ירד הינו גולשים עם מזחלות לאורך הנהר .

המאחלים שנהגנו לאכול במשפחתי היו ממליגה ובורשט .אני זוכרת את יום כיפור כחג מאוד משמעותי בבית כי זה איחד את כל היהודים באותו מקום שגרנו . כאשר גרתי בבוטשן ההיתי הולכת לגן  אני למדתי בישראל והשפות שלמדתי היו עברית אנגלית וצרפתית. בבית הספר למדתי חשבון ,היסטוריה, תנ"ך , גאוגרפיה התעמלות ,שלח וציור. אני מאוד אהבתי את המורה לכימיה ובזכותו ציוני היו מאוד גבוהים . אחת מחוויותיי שקרו לי בבית הספר היו לימודים  בצריפים ליד רכבת העמק שהייתה מרוחקת קילומטרים מהבית שלי  וכל יום ההיתי צריכה לצעוד הרבה כדי להגיע  לבית. אני ההיתי  תלמידה מקובלת חברותית ולפעמים שובבה כל החברות שלי היו ממש כמוני . כולנו עלינו ארצה והיה לנו מחנה משוטף והינו חברות ממש טובות .  אנחנו נהגנו לרקוד ביחד ולטיל בשבילי ישראל בנוסף הייתי  חברה בתנועה השומר הצעיר ומאוד אהבתי את המדריכה שהייתה מקיבוץ מרחביה. יש לי עדין קשרים עם החברות שלי  ואני נפגשת איתם לרוב.  אני פגשתי את סבא שלך  ב1967 כאשר ההינו במסיבה  שנוסדה ממקומות העבודה שלנו.

אנחנו רקדנו ביחד ואני ממש הרגשתי שאני  מוצאת חן בעינו אבל עוד לא החלטתי ואז הוא חיזר אחריי במשך שנה  ולבסוף אני הסכמתי. אני לא שיירתתי בצבא מכיוון שאז החוק היה שיש תאומות אחת לא צריכה לשרת. אני  עליתי לארץ ב 1950 ואני עליתי לארץ בעזרת אוניה. ההורים שלי החליטו לעלות לארץ בשל הרצון להגיע למדינת היהודים. הקשים היו אי הידיעה והשאלה אך הסתדרו  בארץ מכיוון שהם צריכים להתחיל מחדש .היה לנו קשה עם מזג האוויר ובנוסף הינו גרים באוהלים. אני זוכרת שבשנת 1950 היה החורף הכי קשה בארץ והייתי  צריכה לישון באוהל מוצף במים ושהשלג מסביב. אני זוכרת שכאשר הגעתי לארץ ריססו אותנו עם חומרים נגד כינים ופרעושים. האירוע ההיסטורי של המשפחה שלי היה הפגישה עם שתי האחיות הגדולות שלי .אני לא יכולתי לדבר עם המשפחה שלי ברומניה ורק קיוויתי שהם יבאו לארץ.

 

 

 

סבא דני

 

שמי הוא דן דובדבני שמי בא משם המשפחה הקודם וישנבסקי. לאבא שלי קוראים  מנחם ואימי נחמה.  לאחי קוראים אריה אמירם ז"ל ודובי .

אני נולדתי ב

אני נולדתי ב ישראל העיר שבה נולדתי התפתחה וגדלה .אני דיברתי עברית ואדיש. אבא שלי היה בנאי ואיימי הייתה תופרת. אבא נולד בפולניה ואימא נולדה ברומניה. אני נולדתי בחיפה. הורי הגיעו כחלוצים לקיבוץ יגור והחליטו להתחתן .הם עברו לגור בחיפה. ביתי היה קטן והיו גרים בו 2 משיפחות בתוך שני חדרים. בבית היו רהיטים פשוטים. אני זוכר שבשנת 1953 ירד שלג בחיפה ומאוד אהבתי את המראה. ההיתי אוחל ממליגה ורגל קרושה. אני זוכר את ימי העצמאות שחגגו במדינת ישראל. אני למדתי בבית ספר יהודי אני למדתי את השפות אנגלית ועברית. אני למדתי  את כל המקצעות. היה לי חבר טוב ושמו היה משה גלעדי. אני  נהגתי לשחק כדורגל מחוץ לבית בשעות הפנאי ובנוסף אהבנו להפליג בסירות מפרש. אני ההיתי בצופי ים . פגשתי את שושנה במסיבה ואחרי זה שמרנו  על קשר לבסוף  התחתנו.  שירתתי בחל הים על אוניית קרב באזור הים התיכון. אני זוכר שנכנסנו לפעולה בלבנון .

בשנת 1964 ההיתי אלוף ישראל בשית וזה היה אירועה היסטורי מבחינתי .לא  היה לנו  קשר עם שחנינו הקודמים .

 

סבתא זיוה

 

שמי זיוה במשפחה קראו לי זיולה ועדין קוראים לי זיולה שם משפחתי הוא סטיפנסקי מקור שם מישפחתי הוא רוסי שמי בא מהמילה זיו אור לאימי קוראים הינדה וכשעלתה לארץ החליפו את שמה לאילה לאבא שלי קוראים מורדכי אך כולם קראו לו מוטקה שמות אחיותיי  :רחל ועזה אחי : שאול מושה אני נולדתי ב

נולדתי בישראל עמק יזרעאל מושב בית שערים  המקום בו נולדתי השתנה כי עד שהוקמה מדינת ישראל היה תחת שילטון המנדט הבריטי בבית הולדתי דיברו אידיש ועברית הורי היו חקלאים. אבי נולד ברוסיה באוקרינה אוימי נולדה בפולין אימי היתה בתנועת החלוץ בפולין ועלתה עם חבריה לארץ מתוך ציונות על מנת ליישב את הארץ אבי - אחרי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה איבד  את אימו ונאסף  על ידי בלקינד עם אחיו ועוד ילדים יתומים והובא לארץ. תחילה היה בכפר ילדים ליד עפולה ואחר כך בנערותו עבד בכול מיני מקומות על מנת לקיים את עצמו.  את אימי בחיפה בבית החלוצות. והחליטו ליישב את הארץ והצטרפו לחברים שהקימו את מושב בת שערים בעמק יזרעאל .הבית שלי היה בית חד קומתי קטן כשלידו חצר משק ובה רפת לולים סוס עבודה ושיטחי פלחה שמגדלים בהם אוכל למשק החי וירקות ומטעים פרדס וכרם לענבים. אחת החוויות שלי  בנערותי היו כשהינו נושעים בילילות  לבקר את החברים בכפרים השכנים. אהבתי את הטיולים שהיינו עושים במסגרת נוער המושבים. היינו אוכלים אוכל מיזרח ארופיי. החג שאני זוכרת היה חג האור חג בו המושב חובר לרשת החשמאל הארצית, כי ליפני זה היו מדליקים מנורות בנפט מחממים מים עם עצים. את החגים שחגגו בכפר כמו שימחת בית השואבה וחג שבעות.  אני למדתי בבית ספר במושב . בבית הספר למדתי את השפות עברית ומעט אנגלית. למדתי את כל המקצעות שלומדים בבית ספר יסודי בארץ . היינו חבורה של ילדים שגרה בקצה המושב נהגנו להתאסף בימי שישי ולבלות את הערב ביחד . ההיתי חברה בתנועת הנוער העובד בכל יום שישי נעשתה פעולה יצאנו למחנות קיץ וטיילנו בארץ. אני פגשתי את מושה (בעלי) בשרות הצבאי ושירתנו יחד באותה יחידה. באחד הימים שנשארתי בתורנות וגם משה היה בתורנות הוא הציק לי וזרק על חדרי תפוזי בר. אני שירתתי בצבא בשנת בבתל אביב ביחידת מודעין כפקידה.  מלחמת השיחרור היא ארוע היסטורי למדינה ומשפחתי לקחה חלק בה.  דודי היחד נהרג בגליל במושב רמות נפטלי אחרי שחזר מהבריגדה בגדגדוד חילים ייהודים שהיצטרפו לצבא הבריטי כדי להילחם בגרמנים ולנסות להציל יהודים. החיים במושב הם כאלה שכולם מקירים את כולם הילדים לומדים ביחד וכל כיתה היא קבוצת מחזור  ביפני עצמה .

 

 

סבא משה

 

שמי הוא משה רוזנשיין פרוש שם מישפחתי הוא שושנה פורחת. שמי  הוא על שם אחד הסבים. אימי שמה רחל לבית שוורץ אבי נחום אחיי אריה ויעקוב .

נולדתי ב

נולדתי בסיביר. בביתי דיבור אידיש ופולנית אבא שלי היה תופר נעלים ואימי היתה עוזרת גננת. הורי נולדו בפולין כשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים התקרבו לוורשה החליטו הורי שהיו בני 20 לברוח לכיוון רוסיה. וכשהגיעו לרוסיה וסרבנו לקבל אזרחות רוסית נשלחנו לסיביר ,למקום שניקרא קומי. ביתי היה מחנה עבודה ולכן אן יותר מידי פריטים מעניינים. האזור היה מכוסה שלג רוב ימות השנה. נהגנו לאכול מאכלים  פולניים. לא זכורים לי חגים כי במחנה העבודה ההיתי הילד היחיד ולא היו גנים .

שעזבנו את רוסיה ועברנו לגרמניה בתום המלחמה ההיתי בגן ילדים יהודי במחנה העקורים. ההיתי בבת ספר יהודי דתי. בבית הספר למדתי עברית למדנו את כל המקצעות שלומדים בבתי ספר דתיים.  היה לי חבר שקרו לו טוליק וההינו חברים מאוד טובים עד גיל הבגרות. טוליק עבר לארצות הברית והקשר נותק. נהגנו לשחק בחולות של חולון. לא ההיתי חבר בתנועת נוער. פגשתי את זיוה בשרות הצבאי. נכנסתי למשרד וראיתי אותה ומאז החלטתי שאייתה אני רוצה להתיידד ואז זה התגלגל לחתונה.  שירתתי בצבא במודיעין כאיש טכני יום אחד החלטנו קבוצה של חברים לצאת לנגב ולעשות טיול הצטיידנו במזון ומפת דרכים ובאיזה שהוא שלב הבנו שאים לא נחזור כמה שיותר מהר לכביש נישאר בלי מים ונתייבש בנגב, לבסוף חזרנו מהטיל בשלום .  מלחמת העולם השניה היא ארוע היסטורי בה איבדנו את כל משפחתנו. והקמת מדינת ישראל אליה הגענו לאחר המלחמה והקמנו שם את ביתנו מחדש. בשכונה בה גרנו היו עולים חדשים כמונו  היו קשרים טובים בן האנשים .

 

נחום רוזנשיין

 

שמי הוא נחום רוזנשיין משמעות שם משפחתי רוזנשיין הוא ורד נוצץ ומקורו לא ידועה לי אני נקרא על שם סבי נחום רוזנשיין מקור השם מהתנ''ך הורי זיוה ומשה אחיותיי הן יעל ולילך . הסטטוס המשפחתי שלי זה נשוי באושר  אני עוסק בניהול נכסים בחול .

אני נולדתי ב

אני נולדתי בחולון העיר שנולדתי בה התפתחה וגדלה. בבית הולדתי דיברו עברית. גרתי בביניין משותף בן 4 קומות עם 3 וחצי חדרי שינה.  אני זוכר שהלכתי עם משפחתי לבקר את הסבתא שגרה בבית שערים. ודודיי היו לוקחים פגרים של עופות לסדה קדי לשרוף אותם. אני הלכתי איתם ובלי כוונה נשרפה לי היד. בבית ילדותי נהגנו לאכול שניצל ופירה. החגים הזכורים לי הם ראש השנה. המטלות שההייתי עושה בביתי היו לשמור על אחיותיי .

למדתי בבית ספר כללי הכי אהבתי מתמטיקה. למדתי במגמת אלקטרוניקה ומחשבים. אני  מתגעגע לתקליטים.  פעם הלכתי לצוד יונים במושב שאימי נולדה בו ובניתי רובה מעץ ורצתי אחרי יונים. בלי לשים לב נפלתי לערמה של זבל  של פרות. בתקופת נערותי אבי עבד כל הזמן ובקושי ראיתי אותו. ואימי גידלה אותנו. עזרתי לאימי לחנך את אחיותי לדוגמא זרקתי על אחותי נעל והיא יצא רופא. טלפון ניד לא היה בתקופה שבה ההיתי ילד .המורה למתמטיקה פרידמן ניצול שואה עם יד אחת לימד עם אהבה גדולה למקצוע. ארוע מיוחד שאני זוכר הוא  שחברי בכיתה השתילו האזנה בחדר של המנהלת.  ההיית תלמיד בסדר היה לי חבר בשם טל בכיתה ט שגילה לי את עולם המחשבים שהיה אז רק בתחילתו. את שעות אחר הצהרים נהגנו לבלות בחוץ. ההינו חבורה של ילדים שנהגה לעשות מלחמות כגון זריקת אבנים או בונגלחים אחד על השני. ההיתי חבר בצופים של חולון. ההיתי משחק כדורסל פעם אחת בתנועת הנוער הלכנו לטיול והוא כלל שינה באוהלים ומרחו לי משחת שינים על הפרצוף. ההיתי קורא את הספר חסמבה. חוית ההתבגרות הזכורה לי היא  קורס צלילה. ההיתי שומע את שירי פינק פוליד. ההיית עוזר לילדים שקשה להם בלימודים. אני חוויתי את הסכם השלום עם מיצרים.

 

 לא היו לנו קשרים מיוחדים עם שכנינו .לקחתי חלק חשוב  באירועים היסטוריים כששירתתי בצבא .רציתי להיות אסטרונאוט רציתי להיות במאדים ועל הירח. הכרתי את אמא בצבא.  שנה אחרי שהיתחתנו החלטנו להביא את עדן לעולם. לפני שהבנו את עדן לעולם אהבנו לטיל. התיף שלי לחיים הוא להתמיד ולהאמין בעצמך. הדבר הכי מגניב שעשיתי היה להוציא רישיון טייס פרטי. כשההיתי בגילך חשבתי שלא מבינים אותי ואני יודע הכל.

 

שרית

שמי הוא שרית רוזנשיין דובדבני , פרוש שם משפחתי י הוא דובדבן. מקור שמי הוא על שם אמא של סבתי. שמות הורי הם שושנה ודני ושם אחי הוא גל .הסטטוס המשפחתי שלי הוא נשואה +3 ילדים ואני מורה לספורט בבית הספר תיכון חדש

אני נולדתי ב

נולדתי בנהריה המקום בו נלודתי גדל מאוד. בבית הולדתי דיברו אדיש רומנית ועברית, בבית שגדלתי יש שלוש קומות ו4 חדרי שנה ולי היה את קומת הגג. הייתה לנו חצר עם עצי פרי ומקום למשחקים. אני זוכרת שהלכתי לאימון טניס ואז נפלו קטיושות והתחילה מהומה בנהריה אח שלי הגדול ממני ב 3 שנים בא עם  אופניו והכריח אותי לחזור הביתה. בביתי נהגנו לאכול מאכלים של עדות רומניה. חג השבעות היה חג שזכור לי כי הייתה תהלוכה של כל הקיבוצים והמושבים ודודי היה מגיע מקיבוץ חניתה עם טרקטור ואני ההיתי יושבת אייתו ומשתתפת בתהלוכה .תפקידי בבית היה לטפל בגינה. למדתי בבית ספר כללי והמקצוע האהוב עלי היה אומנות וספורט. למדתי במגמת כלכלה וסוציולוגיה. אני מאוד אהבתי לשחק למטה בחצר הבית במשחקי רחוב ולצערי אן את זה יותר בימינו. אחד ממעשי הקונדס שעשיתי היה לצאת מבית הספר יותר מוקדם וללכת עם חבריי לים . בתקופת נערותי הסתדרתי יותר טוב עם אבי מאימי. אחד מהדברים שלא היו לי בתקופת נערותי היה פיס בוק.  יש לי חברה מימי ילדותי בשם עדי שאימא התאבדה והבית שלי הפך להיות הבית שלה. ההיתי מבלה את אחר הצהרים באולם ההתעמלות כמתעמלת  או מאמנת, התחביבים שלי בתור ילדה היו ספורט, שיט, ריקוד ולהיות הרבה עם החברים שלי. הספרים שהיתי קוראת היו אני אתגבר והלן קלר. חוויית ההתבגרות החזקה ביותר הזכורה היא שנסעתי למשלחת נוער לגרמניה ללא הורי . בגיל ההתבגרות האזנתי לשלומה ארצי, שלום חנוך ,משינה ותיסלם. התנדבתי בהדרכה בהתעמלות קרקע. אחד האירועים שהשפיעו על משפחיתי היה הסכם אוסלו וחתימת הסכם שלום עם ירדן ורצח רבין לצערי הרב מאוד. הייתה לנו שכנות טובה עם דירי הבינין. רציתי תמיד להיות מורה לחינוך גופני והלכים וליזום מסגרות הקשורות לספורט. כאשר שרתתיי בבסיס הכרתי את נחום רוזנשיין, כאשר הוא בא למשרד והיה צריך להתכופף בשביל להיכנס לחדר ואז הרמתי את עיני ואמרתי לעצמי שהוא היה בעלי. אחרי שנה מיום הנישואים החלטתי להביא את ביתי הראשונה עדן לעולם. לפי שהיו לנו ילדים ההינו מטילים המון הטיפ שלי לחיים הוא להיות אופטימיים ולהסתכל על חצי הכוס המלאה והדבר הכי מגניב שעשיתי בחיי היה טיול גדול לארצות הברית . המעשים שמזכירים לי את עדן שהיהיתי בגיליה זה הרצון להתקדם

 

שמי הוא יובל אני בת 6 וחצי, נולדתי בקנדה. פעם אחת ליפני הסדר ירדתי במדרגות נפלתי ופתחתי את הראש. אני מתגעגעת לגן כי שם לא לומדים ורק משחקים. אני עושה חוג התעמלות ואני הכי אוהבת לאכול פסטה וצלעות כבש. בשעות הפנאי אני משחקת עם חברות. אני רוצה להיוית מתעמלת וגננת שהיה גדולה ואני ממש אוהבת את חג פורים . 

 

שמי הוא גאיה אני בת 10 וחצי נולדתי בקנדה. אחת מהחוויות שלי זה שהשתתפתי בתחרות אקו תלון (ריצה שחיה ריצה). אני מתגעגעת לקנדה כי שם נולדתי ולא ראיתי שוב את המקום מהרגעה שעזבנו .  אני משתפת בחוג טריאתלון וצופים ואני אוהבת לאכול פיצה. בשעות הפנאי אני נוהגת להיפגש עם חברות. כשאני היה גדולה אני רוצה להיות רופאת שיניים. החג האהוב עלי הוא פורים כי אני אוהבת להתחפש